שלום, שמי עמרי אלדר.
משמעות השם שלי היא בערבית "הנשמה שלי", אמא שלי אומרת שכבר בזמן ההריון איתי היא אהבה אותי והרגישה שאני נשמה טובה - אפילו הבעיטות שלי לא הכאיבו לה, בניגוד לבעיטות של אחי הגדול שהיו מזעזעות לה את כל הבטן. ברגע שהיא ראתה אותי כשהוציאו אותי מהבטן שלה היא ראתה שהשם מתאים לי ומיד נקשרה אלי ובגלל זה קראה לי כך.
משמעות שם משפחתי אלדר: שם המשפחה של אבי לפני נישואי הורי היה אלג'ויה. לאחר הנישואים של הורי עברתו את שם המשפחה שלי לשם ששתי האותיות הראשונות שלו זהות לשם המקורי, והוא גם בעל משמעות דומה: אלדר. מכיוון שדר משמעותו פנינה ומשמעות השם אלג'ויה היא תכשיט.
אני נולדתי בישראל, סבא שלי מצד אמא בא מבולגריה וסבתא מצד אמא באה ממצרים. לעומת זאת סבא וסבתא מצד אבא שלי באו מיוון.
אני כאן בארץ ישראל משום שהסבים והסבתות שלי עלו לארץ ושם נפגשו והקימו משפחות ואמא שלי ואבא שלי גם נפגשו כאן והקימו משפחה.
קורות חיי: נולדתי ב5.8.2002 בבית חולים מאיר בכפר סבא.
עד גיל חמישה חודשים גרתי עם הורי איריס ויוסי ועם אחי הגדול רועי ברחוב האשל בכפר סבא.
בחודש ינואר 2003 עברנו לביתנו ברחוב מורן בכפ"ס.
בשנים 2008 עד 2014 למדתי בכיתות א' עד ו' בבית הספר סורקיס, ובשנת 2009 נולדה אחותי רומי.
מחודש ספטמבר 2014 אני לומד בחטיבת הביניים ע"ש זלמן שז"ר.
תכונותיי הן: יש לי חוש הומור מפותח אני חכם צנוע מבולגן ולפעמים רגזן. מה שמאפיין אותי הוא כשרוני בציור, הנה כמה ציורים שציירתי:
 |
| כבש מחופש לזאב, 2014 |
 |
| עין, 2011 |
 |
| יד, 2011 |
 |
| גולגולת, 2014 |
נקודות החוזק שלי: אני מצחיק, חכם, נחמד לאחרים ואני אוהב חיות (במיוחד חתולים).
נקודות החולשה שלי: אני רגיש מדי, לא אוהב לאכול הרבה דברים ואני מבולגן.
אני מתעניין באומנות, בעיקר באומנות רחוב, צילום וארכיטקטורה. אני אוהב לצייר, לצלם, לשחק במחשב ולפעמים לרוץ.
האירועים המרכזיים בחיי הם: כשאחותי נולדה, כשהורי התגרשו ,כשנכנסתי לדיכאון וכשהתחלתי לצייר ( בערך בגיל 3 או 4) .
הדמויות שהשאירו עלי את רישומן: הצייר האהוב עלי ששמו דין פרלמוטר וכינויו ״pupik" פופיק הוא הצייר האהוב עלי מפני שאני אוהב מאוד את הסגנון שלו לציור וגם פגשתי אותו בתערוכת גרפיטי בתל אביב. אמא שלי חברה טובה של אבא שלו . הוא אמר לי שהוא נגד תעשיית המזון המהיר ובגלל זה הוא מצייר הרבה המבורגרים, צ'יפס ופיצות וזאת עוד סיבה למה אני אוהב את היצירות שלו.
ציורים של pupik:
סיפורים של משפחתי עליי: (אמא שלי מספרת)
כשעמרי היה בן שנה וחצי היתה לו מטפלת שטיפלה בו בבית ושמה היה מאיה. היא הייתה צעירה יחסית (בת 24) ומאוד אהבה ילדים בכלל ואת עמרי בפרט. היא לקחה אותו לג׳ימבורי וצילמה אותו במצלמה המקצועית שלה. יום אחד בקיץ מאיה רצתה לעשות לעמרי קצת כיף, אז היא מילאה גיגית במים באמצע הסלון ועשתה לו בריכה. היא נתנה לו להתיז מים מסביב וכשכל הרצפה סביב הגיגית הייתה רטובה היא רצתה להרים את עמרי אבל החליקה על הרצפה כשהוא על הידיים שלה ונפלה ביחד איתו. אני הייתי בבית ורצתי מיד מחדר העבודה לבדוק מה קרה, לעמרי לא קרה כלום והוא אפילו לא נבהל אלא חייך בשמחה. מאיה ממש נבהלה וכמעט בכתה. היא כל הזמן רק אמרה שמזל שלא קרה לעמרי שום דבר. צודקת.
סיפור נוסף: (אמא שלי מספרת)
לפני כמה שבועות עמרי אמר שליל כל הקדושים (halloween) זה החג האהוב עליו והוא היה רוצה לחגוג אותו. אני ראיתי כמה עמרי מתלהב ורוצה לחגוג את החג הזה, אז הצעתי שנעשה מסיבה בנושא ליל כל הקדושים אצלנו בבית, ושעמרי יבחר חברים להזמין למסיבה. מאותו רגע התחילו שלושה שבועות של הכנות, שבמהלכן קניתי חרקי גומי, מוצרי אפייה, קישוטים, חומרים לפיצות, ממתקים, ועוד. תכננו תפריט, הורדנו תמונות ומתכונים מהאינטרנט, עמרי צייר והכין קישוטים ומשחקים וההתרגשות הלכה וגדלה. בבוקר של המסיבה קמתי מוקדם, הכנתי בצק שמרים, בצק פריך ומאפינס, אחר הצהריים הכנתי פיצות בצורת גולגולת ורוחות רפאים מבצק סוכר. עמרי התחיל להכין משחקים וקישוטים כבר כמה ימים לפני המסיבה, הבית היה כבר מקושט כך שהכל היה מוכן כשהחברים הגיעו בערב, כולל דלעת עם פרצוף ונר בתוכה (jack -o-lantern).
החברים באו מחופשים עם ממתקים ועם סרטים מפחידים ונשארו כל הלילה ועד הצהריים למחרת. המסיבה הייתה מאוד מוצלחת וכולם נהנו. לכן גם החלטנו שבשנה הבאה נעשה עוד מסיבה כזאת. תמונות מהמסיבה:
לחברי הטוב ביותר קוראים ליעם יוסף. הוא לומד בשרת ואנחנו מכירים מאז הגן. אחרי שעברנו לבתי ספר שונים הקשר מעט נחלש אך אנחנו עדיין חברים. אנחנו אוהבים להיפגש אחד אצל השני, ללכת למקומות שונים וגם אנחנו אוהבים הרבה דברים במשותף. עכשיו אנחנו גם באותו חוג צילום.
השאיפות, הרצונות, והחלומות שלי הם להיות אנימטור של תכנית מצוירת כמו בובספוג או טום וג'רי, מפני שאני תמיד אהבתי את אותן תכניות ואת האנימציה שלהן.
אני רואה את עצמי בעוד עשר שנים אחרי צבא לומד תואר ארכיטקטורה באוניברסיטה.
החפץ שליווה אותי בילדותי הוא בובה של וודי הקאובוי (מצעצוע של סיפור) שקנו לי בגיל 5 ליום הולדתי. אהבתי את הצעצוע הזה ושיחקתי איתו כל הזמן. ונתתי אותו במתנה לאחותי הקטנה, רומי.
